במשך דורות, הנשים בקהילות המסורתיות היו הארכיטקטיות השקופות של החברה. הן לא החזיקו בתארים רשמיים, הן לא ישבו בראש שולחנות הדיונים, אבל הן היו אלו שארגו את החוטים שהחזיקו את הכל יחד. בתא המשפחתי ובמרכז הקהילה, הן היו מוקד של ריפוי, של שייכות ושל חוכמה מעשית שעברה מאם לבת בתוך מעגלים של תמיכה הדדית.
ברומן ״אבן מצולקת״, דמותה של נגסטי מביאה לקדמת הבמה את התפקיד הלא מוצהר הזה. היא מזכירה לנו שהעוצמה הנשית לא נזקקה לאישור חיצוני כדי להתקיים – היא הייתה שם, פועמת ונוכחת, מנהלת את החיים בחוכמה ובשקט עוד לפני שהעולם המודרני הציע לנו הגדרות חדשות להצלחה.
היום, כשאנחנו מדברות על העצמה, אנחנו מוצאות את עצמנו לא פעם מנסות להתאים את עצמנו למודלים קיימים של הצלחה. אלו מודלים שנבנו על פי מדדים מאוד מסוימים: הישגיות ליניארית, תחרותיות ודגש על תוצאות חיצוניות. זה לא שמדדים אלו אינם חשובים, אבל הם לא חזות הכל.
השאלה שמהדהדת בי היא: האם אלו הכלים היחידים שעומדים לרשותנו, או שיש לנו קול ייחודי משלנו להביא לשולחן?
האם כדאי לנו לוותר על אותה יכולת ריפוי נשית? על הכוח שבמעגלי התמיכה, על האינטואיציה העמוקה ועל היכולת לאחוז במורכבות הרגשית של החיים? בחברה המסורתית, לפני עולם הקדמה והאינדיבידואליזם, הכוח של הנשים היה טמון ב״יחד״ שלהן. הן ידעו לרפא אחת את השנייה, לתמוך ללא מילים ולהחזיק את הקהילה מלהתפרק. אולי במרוץ קדימה, איבדנו משהו מהותי בדרך?
אני מאמינה שהגיעה השעה להחליף את המושג ״קריירה״ או ״תפקיד״ במושג עמוק יותר: נאמנות לעצמי.
העצמה נשית אמיתית אינה נמדדת בטבלאות שכר או בסטטוס חברתי. היא נמדדת באותנטיות. היא נמצאת ברגע שבו אישה מפסיקה לשאול את החברה ״מה נכון לי להיות?״ ומתחילה לשאול את עצמה: ״האם אני נאמנה לקול הפנימי שלי?״
הבחירה של אישה בנתיב חייה – בין אם הוא עובר במסדרונות הציבוריים ובין אם הוא מתמקד בבניית התא המשפחתי והקהילתי – היא משמעותית באותה מידה, כל עוד היא נובעת מתוך ריבונות. מנהיגות היא היכולת להשפיע על המציאות מתוך מקום של שלמות עצמית, ולא מתוך ניסיון לרצות ציפיות של אחרים.
במקום להמתין שהסביבה תעניק לנו תעודת הכרה, אנחנו מוזמנות לקחת בעלות על הנרטיב של חיינו. האתגר הוא לא לשכנע את העולם בערך של בחירותינו, אלא להשתחרר מהצורך בהסכמתו כדי להרגיש ראויות ומשמעותיות.
אולי הגיע הזמן שנשאל קודם כל את עצמנו: מה נכון לי? המודלינג שאנחנו צריכות להציע לדור הבא של הנערות הוא לא של ״סופרוומן״ שמצליחה לעשות הכל לפי תכתיבי הסביבה, אלא של אישה שקשובה לקול הפנימי שלה. אישה שמביאה את הייחודיות הנשית שלה – את הרכות שהיא עוצמה, את ההקשבה שהיא מנהיגות ואת הריפוי שהוא כלי עבודה – אל כל מקום שבו היא נמצאת.
אנחנו לא צריכות לבקש רשות להנכיח את עצמנו. אנחנו פשוט צריכות לחזור ולהיות הארכיטקטיות הריבוניות של חיינו, מתוך ידיעה שהשורשים שלנו מספיק עמוקים כדי להחזיק כל מבנה שנבחר לבנות.
מרצה, סופרת ויועצת אסטרטגית למנהיגות מבוססת זהות. מלווה ארגונים, מנהלים וקהילות בתהליך שהופך זהות, שורשים וניסיון חיים ממקור של הסתרה או חיכוך - למקור של נוכחות, שייכות, מנהיגות ואימפקט.
צמיחה אמיתית לא נולדת מחיקוי, אלא מהאומץ לפגוש את עצמך - ולהביא לעולם את האני שלך באמת
אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר
רומן הביכורים של פנטאי מהרט-אלמו חוזר אל עולמן של נשות בית ישראל באתיופיה - אל שורשים, זיכרון, צלקות ועוצמה נשית. השאירו פרטים לקבלת עדכונים ראשונים על יציאת הספר, רכישה מוקדמת, מהדורת הפרימיום ואירועי ההשקה.
