חג הסיגד כסיפור ישראלי של שייכות, קהילה ותקווה
איך געגוע לירושלים, שנישא במשך דורות בכפרים באתיופיה, יכול להפוך היום לשפה חדשה על שייכות, קהילה ובית משותף?
חג הסיגד הוא הרבה יותר ממועד בלוח השנה.
הוא סיפור על קהילה שהחזיקה חלום במשך דורות. על געגוע לירושלים שנישא בכפרים באתיופיה. על אמונה שעברה מאב לבת, מאם לילד, מקהילה לדור הבא. על זיכרון שלא נותר בעבר אלא הפך למצפן.
בהרצאה זו פנטאי מחברת בין סיפורה האישי, מסע העלייה מאתיופיה דרך סודאן לישראל, לבין המשמעות הרחבה של חג הסיגד עבור החברה הישראלית כולה.
דרך הסיפור של יהדות אתיופיה נפתחת שיחה עמוקה על געגוע, שורשים, אמונה, עוצמה, קהילה והיכולת לבנות תחושת בית גם כשהמציאות משתנה וגם כשהבית אינו מובן מאליו.
זו אינה רק הרצאה על מורשת.
זו הרצאה על ההווה הישראלי.
על הדרך שבה זיכרון קהילתי יכול להפוך לכוח מחבר.
על האופן שבו זהויות שונות יכולות להיפגש מבלי להימחק.
ועל האפשרות לבנות כאן בית משותף לא מתוך אחידות, אלא מתוך הכרה, הקשבה ושייכות.
